אני מרגישה שאני נלחמת בכל הכוח,
אסור לי לוותר אבל אין בי כוחות להלחם חזק יותר,

חזרתי לכדורים, יש לי שוב חלומות מציאותיים,
עדיין ממש קשה לי לישון בלילות,
חלמתי שמישהו הציע לי לצאת,
לאיזה פאב או סוג של דייט,
שקמתי בבוקר הבנתי עד כמה המצב רחוק מזה והיה לי מעט עצוב,
בסופו של דבר היתי רוצה להרגיש מיוחדת ושמישהו מחזר אחרי,

קשה לי ממש בלימודים ואני מרגישה שאני מאכזבת את ההורים שלי,
אני מרגישה שאני לא טובה מספיק בשם דבר ובשום צורה,
המצב הנפשי הרעוע לא עוזר בכלל,

היום שוב בכיתי, זו היתה הפעם הראשונה שבכיתי ממש מזה שבועיים לערך,
הרגשתי שהבית והקירות סוגרים עלי ויצאתי לשבת בגינה לבד,
במקרה פגשתי חבר שטייל עם הכלב ואחרי זה גם כמה חברים,
דיברתי עם חבר ופשוט בכיתי המון,
אמרתי הכל על זה שקש ועל זה שחברתית קשה עוד יותר,

אני צריכה טיפול ופסיכולוג לא עומד על הפרק,
אני מותשת, אני רוצה לפרוח, אני רוצה להצליח,
אני יודעת שאני מתקדמת אבל אין לי אנרגיות ואין לי אור בבוקר,
אין לי אור בלב וזה עצוב, אני רוצה שהמשפחה שלי תהיה גאה בי,
אני יודעת שהם יודעים שקשה אבל הם לא יודעים איך לעזור,

אני מקווה שהם יודעים שאני אוהבת אותם המון,
אני מקווה שאני לא מתישה אותם,
אני מקווה שהם גאים ואוהבים אותי,

אני אומרת עצמי על דברים שהם נכונים כי הם צריכים להיות נכונים,
כמו שהמשפחה תמיד אוהבת אותי,
כמו שאני אדם מופלא ויש לי המון להציע,
כמו שאלוהים שומר ומקשיב אם אדבר איתתו,
אבל לפעמים אני מפחדת שאני משקרת לעצמי,
לפעמים אני לא מאמינה למילים שלי עצמי,

אני עייפה נפשית, אני מרגישה לבד,
אני מגלה תחביבים חדשים אבל זה לא מה שממלא לי את הלב באור
היתי רוצה אהבה והרגיש אהבה, אבל זה גם א התשובה,
האשר שלי לא אמור להיות תלוי באנשים אחרים,
אני יודעת שלא אבל זה ככה לפעמים.

יש מבחן חשוב של הלימודים ביום שני ואני ממש חוששת,
יש סיכוי מאוד גבוהה שאכשל, יש כנראה מועד ב' והכל יהיה בסדר,
אבל אני מפחדת ואני רוצה להצליח אבל קשה לי,
קשה לי השקיע יותר ממה שאני משקיעה עד כה ואני יודעת שזה לא מספיק,

יש אור ויש תקווה אסור לי לוותר

לאחרונה לא כתבתי הרבה,
עברו עלי שבועות קשים,
הייתי בוכה פעמיים ביום בממוצע,
הדיכאון הלך והחריף,
בחמישי האחרון החלטתי בלב כבד לחזור לתרופות.
בינתיים יש לי מיגרנות ותנודות של מצבי רוח,

אני רוצה לשתף ולספר כל כך הרבה דברים

אבל זה מרגיש מעט חסר טעם,

הבנתי שאני לא כזו מעניינת,
ושרוב החברים שלי לא הכי נהנים בחברתי.

אני חושבת להרחיב ולפרט על חוויות שעברתי אבל אין טעם,
שאתרגש ואפתח ואציף רגשות וציפיות,
אני משתדלת שלצפות כמה שפחות,
בעיקר מאנשים,
מנסה התרגל קצת להיות לבד,
אני לא רוצה את זה אבל אין הרבה ברירות,

אני מרגישה מוטמטמת,
הלימודים נהיים מורכבים,

המצב שהייתי בו בשבועים האחרונים מאוד הוריד לי את הרוח מהמפרשים,

יש לי המון מטלות לסיים שאני לא יודעת מאיפה להתחיל,

אני חושבת שזה עניין של גישה של איך שאני רואה דברים,
בסופו של דבר אני עושה וחווה גם דברים טובים, באמת שכן (תזכרי את זה!!)

היתי רוצה להמשיך לכתוב אבל קשה לי להתרכז ויש לי מיגרנה נוראית.
היתי רוצה לדבר ולשתף - מישהו אמיתי ולא בלוג ,
אבל רוב החברים שלי לא כל כך מגלים עניין וחלקם עסוקים וזה לגיטימי

אני אהיה בסדר אני מקווה אני חושבת אני יודעת